האם אנחנו באמת שומרים על פרטיותם של נפגעי פשיעה?
בשנים האחרונות, המודעות לחשיבות השמירה על פרטיותם של נפגעי פשיעה גברה. חוק הגנת הפרטיות (תיקון – איסור פרסום שמו של נפגע), התשע"ו–2016 נועד להוסיף עוד שכבת הגנה על אלו שנפגעו, אך האם הוא מצליח לממש את מטרותיו בפועל? נראה שהמציאות הרבה יותר מורכבת. בואו נצלול לתוך הסוגיה ונבחן אותה מכל הכיוונים.
לא רק חוק – אלא ערך עליון
החוק מתכוון לשמר את כבודם של הנפגעים. במקרה שבו נפגע פרטי מפורסם, הפרסום לא רק חושף את שמו אלא גם את סיפורו, ולעיתים גם את הכאב שהוא חווה. החשיבות במניעת הפרסום היא לא רק בשמירה על פרטיותו אלא גם במניעת ה stigmatization הכרוך בכך.
שאלות שחשוב לשאול:
- עד כמה הציבור מודע לחוק הזה?
- כיצד ניתן לוודא שהחוק יתממש בצורה יעילה?
- מה קורה למי שנפגע ממעשי עוולה והפרטים שלו דלפו?
- אילו אמצעים קיימים למניעת הפרה של החוק?
- עד כמה התקשורת מחויבת לשמור על חובת הזהירות?
הפתרון או הבעיה? ההשפעה על מערכת המשפט
החוק נועד לשמור על הנפגעים, אך יש מי שטוענים כי הוא כמו גבול גמיש. כולנו יודעים שהפגיעה בפרטיות יכולה להיתפס גם כתוצאה מחדשות רעות, אבל מה קורה כאשר המשפט נוגע לשם התובע? האם זה לא מעכב את ההליך המשפטי? ההתרבות של תהליכים משפטיים עשויה לגרום לכך שהחוק, במקום להועיל, הופך לעוד גורם מעכב.
האם הציבור באמת מודע?
שאלת המודעות של הציבור לחוק היא קריטית. כלומר, אם הציבור לא מבין את המשמעויות של החוק, האם הוא באמת מתפקד? ואם לא, האם יש מקום לחוק אחר שייתן יותר בקרה על הפרסומים דווקא בגוזרה?
עד כמה התקשורת נשמעת?
התמודדות של התקשורת עם הנושא היא לא פשוטה. מצד אחד, יש לה חובה לדווח על אירועים מהותיים ומצד שני, יש לה חובה אתית ושיפוטית לשמור על כבוד הפרט. מה קורה כאשר שני הערכים הללו מתנגשים? בפעמים רבות, התקשורת עלולה לקפח את הנפגעים. כנראה כאשר סדר העדיפויות של העורכים והכותבים מתחבר לפוליטיקה הפנימית של המדיה, הפרטיות מתבזבזת.
מה אפשר לעשות?
- הגברת המודעות הציבורית לחוק ולזכויות הנפגעים.
- הכנה מחודשת של התקשורת לקוד אתי שיכלול הנחיות ברורות יותר.
- ליצור פלטפורמות שידור חלופיות שיאפשרו שיקוף נוסף של הנושא.
בואו נדבר על פתרונות יצירתיים!
אולי השאלה היא לא אם החוק טוב או רע, אלא מה ניתן לעשות כדי לשפר אותו. אחת ההצעות שמתפתחות בשיח כיום היא לשלב טכנולוגיה באופן שיאפשר להבחין בין פומביות לבין פרטיות. למשל, יצירתת אזורי ביניים. זה יכול לכלול עזרים טכנולוגיים שיעזרו בבחירת נתונים מרותקים אך לא משפילים.
שאלות נפוצות
- מה עושה נפגע אם פרטיו פורסמו ללא רשות?
- אילו גופים אחראים לאכיפת החוק הזה?
- האם ישנם דוגמאות חיוביות מהשדה שניתן ללמוד מהן?
- כיצד ניתן לחנך את הציבור לנושא?
סיכום: חובתינו להילחם על פרטיותם
חוק הגנת הפרטיות (תיקון) הוא לא פתרון קסם, אלא בראש ובראשונה הקפיצה הראשונה במאבק ממושך. אנחנו צריכים לגייס את עצמנו לקראת תהליך חינוכי רחב, שבו נדגיש את הצורך בשימור כבודו של הנפגע, ובו זמנית לחזק את האמירה של תקשורת אתית ובריאה. בשורה התחתונה – שמירה על פרטיותם של נפגעי פשיעה היא לא רק ההגנה עליהם, אלא גם על המורשת החברתית שלנו כהולכת על פי העקרונות של כבוד אדם ואדם.
